באר היטב חשן משפט רמ״ט

מהדורה: תורת אמת 357

« באר היטב חשן משפט רמ״ח באר היטב חשן משפט ר״נ »

1 הנותן מתנה וחוזר בו או הנותן לעבד ואשה. ובו ה סעיפים: האומר ליתן מתנה מועטת לחבירו וחזר בו הרי זה ממחוסרי אמנה ועיין לעיל סימן ר"ד ס"ח:

2 עכו"ם שאינו גר תושב אסור ליתן לו מתנה אא"כ הוא מכירו או אם יש בו בדבר משום דרכי שלום:

3 הנותן מתנה לעבד או לאשה קנו האדון והבעל האדון קנה גם הגוף והבעל לא קנה אלא הפירות אבל הגוף שלה כשתתאלמן או תתגרש ונתבאר זה בטור א"ה סי' פ"ה:

4 הכותב כל נכסיו לעבדו קנה עצמו בן חורין ונתבאר זה בטור יורה דעה בסי' רס"ז:

5 מדת חסידות שלא לקבל מתנה אלא לבטוח בהשם שיתן לו די מחסורו שנאמר ושונא מתנות יחיה:

פירוש באר היטב חשן משפט רמ״ט

1 מועטת. אבל מרובה לא והיינו דוק' בעשיר אבל בעני אין חילוק דאפי' במרובה זכה נמי מתורת נדר וכמ"ש בסי' קכ"ה ס"ה ובסי' ר"ד ורמ"ג ע"ש וע' בתשו' רשד"ם סי' צ"ד ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קכ"ב:

2 מתנה. אם לא שיש לו ג"כ צד הנאה מהעובד כוכבים דה"ל כמכירה. סמ"ע:

3 חורין. דהעבד עצמו בכלל נכסי אדונו הוא והרי מתנתו וידו באין לו כאחד. שם:

4 חסידות. דדרך בני אדם להיות להוט אחר הממון בסוברם להחיות נפשם ונפש ביתם וקאמר דאדרב' שונא מתנות יחיה כי הלהוט אחר מתנות צריך להחניף הבריות ואינו מוכיחן על מעשיהם הרעים שרואה בהן עכ"ל הסמ"ע:

« באר היטב חשן משפט רמ״ח באר היטב חשן משפט ר״נ »